החלטה בתיק ב"ש 4632/07

1.       ערר על החלטת בית משפט השלום בחיפה ( כב' סגן הנשיא, השופט א' הבר) מתאריך 18.12.2007 בתיק ב"ש 5810/07.

2.       לבית המשפט קמא הוגש על המשיב כתב אישום המונה תשעה אישומים. בעיקרם של דברים מיוחסות למשיב בכתב האישום עבירות שונות של זיוף מסמכים, קבלת דבר במרמה, וכן עבירה של שיבוש הליכי המשפט.

          באישום הראשון נטען, כי אדם פלוני שהיה חייב למנהל מע"מ סך 75,000 ש"ח פנה אל המשיב בבקשה כי ילווה לו הסכום האמור, ובין השניים הוסכם, כי המשיב ישלם את החוב, כהלוואה לחייב. החייב התחייב לשלם למשיב סך 90,000 ש"ח, מתוכו שילם למשיב סך 60,000 ש"ח. דא עקא, המשיב לא פרע את חובו של החייב אלא זייף את שובר התשלום באמצעות מחשבו הביתי, באופן הנחזה להראות כאילו החוב שולם.

          באישום השני נטען, כי אדם מסויים שהיה חייב סכום של כ- 40,754 ש"ח למוסד לביטוח לאומי, ומכוניתו עוקלה, פנה אל המשיב, ושילם לו סך 20,000 ש"ח עבור עזרתו וטרחתו בהסרת העיקול. המשיב, באמצעות מחשבו הביתי, זייף שובר תשלום, הנחזה להיראות כאילו חובו של החייב למוסד לביטוח לאומי שולם, ובעקבות זאת הוסר העיקול ממכוניתו של החייב. ואולם, דבר הזיוף התגלה, ואז פנה החייב אל המשיב ודרש את כספו. שוב פנה המשיב לעזרת מחשבו הביתי וזייף המחאה על סך 17,000 ש"ח, שנחזתה להיות המחאה שנמשכה מחשבונו של אדם אחר, אותה מסר לחייב.

          באישום השלישי מיוחסות למשיב עבירות של זיוף שני רישיונות נהיגה זמניים, באמצעות מחשבו הביתי. את רישיונות הנהיגה המזוייפים מסר המשיב לשני אנשים שלא היו זכאים לנהוג, מהם קיבל סך 3,000 דולר עבור הרישיונות המזוייפים שמסר להם. משנתפס מחשבו הביתי של המשיב, פנה המשיב ל"לקוחותיו" וביקש מהם כי ישמידו את רישונות הנהיגה המזוייפים שקיבלו ממנו, אך הם לא עשו כן, אם כי נטען בכתב האישום, שהשניים לא עשו שימוש ברישיונות הנהיגה המזוייפים שקיבלו מהמשיב.

          באישום הרביעי מיוחסת למשיב עבירה של זיוף תעודת ביטוח חובה ורישיון רכב, באמצעות מחשבו האישי, אותם מסר תמורת סכום של 800 ש"ח לאדם פלוני. בהמשך הדברים הנחה המשיב את "לקוחו", כי במידה וישאל מי מסר לו את המסמכים, יאמר כי קיבלם מאדם אחר, בשמו נקב המשיב.

          באישום החמישי מיוחסת למשיב עבירה של זיוף תעודת ביטוח חובה, באמצעות מחשבו האישי, אותה מסר לאדם פלוני תמורת הסף 400 ש"ח, ובאישום השישי סיפק המשיב רישיון נהיגה מזוייף לאדם אחר תמורת הסך 1,500 ש"ח.

          האישום השביעי עוסק בחברת "בזק" אשר ניתקה את הטלפון בביתו של המשיב בשל אי תשלום חובות, והמשיב הביא על נקלה לחיבור הקו מחדש על ידי כך שזייף, באמצעות מחשבו האישי, חמש הודעות תשלוןם לחברת "בזק" באופן שהודעות אלה נחזו להיראות כאילו שולמו.

          באישום השמיני נטען, כי באמצעות מחשבו האישי זייף המשיב 12 המחאות של בנק הפועלים, ובאישום התשיעי נטען, כי המשיב שמר במחשבו הביתי תמונות שונות, הנחזות להיות העתקים של רישיונות נהיגה, המחאות, תעודות ביטוח חובה וחותמות בנק הדואר, ובהם פרטים כוזבים, ובכך עבר המשיב עבירה של אחסנת מידע כוזב לפי סעיף 3(א)(1) לחוק המחשבים, תשנ"ה - 1995.

          עד כאן כתב האישום.

3.       לצד כתב האישום הוגשה לבית המשפט קמא בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

          המשיב לא חלק על כך שקיימות ראיות לכאורה להוכחת העובדות הנטענות בכתב האישום, ואף לא חלק על קיומה של עילת מעצר. עם זאת הציע המשיב חלופת מעצר, שנבחנה על ידי בית המשפט קמא ועל ידי שירות המבחן.

          אציין, כי החלופה שהציע המשיב תחילה נפסלה על ידי שירות המבחן, ורק בתסקיר מעצר משלים שנערך, התייחס שירות המבחן לחלופת מעצר אחרת שהוצעה, והיא שהמשיב ישוחרר למעצר בית מלא בבית דודו שבנצרת, ויהיה נתון לפיקוחם של הדוד ורעייתו משך 24 שעות ביממה. הן שירות המבחן והן בית המשפט קמא התרשמו לחיוב מהמפקחים שהוצעו לפקח על המשיב, ועל כן נעתר בית המשפט קמא לבקשת המשיב והורה לשחררו לחלופת המעצר האמורה. בית המשפט קמא קבע תנאים שונים לשחרור של המשיב, ובין היתר חייב את המשיב בהפקדת ערבות כספית בסך 100,00 ש"ח במזומן או בהמחאה בנקאית, ועוד הורה בית המשפט קמא, כי "נאסר על המשיב להכניס מחשב כלשהו למקום בו ישהה ב"מעצר בית" (כולל מחשב נייד) ובנוסף לכך נאסר על המשיב להשתמש במחשב אף בעת יציאותיו מהבית בדרכו לבית המשפט, בחזרה או בדרכו לכל מקום אחר".

          על ההחלטה לשחרר את המשיב לחלופת המעצר הוגש הערר שלפני.

4.       ב"כ העוררת טוען, כי הגם שמדובר בעבירות רכוש, הרי מסכת האירועים מצביעה על מסוכנות רבה הטמונה במשיב, ועל כן לא היה מקום לשחררו לחלופת מעצר. לטענת ב"כ העוררת, העובדה שהמשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו באמצעות מחשב ביתי, מלמדת, כי חלופת המעצר אין בכוחה לאיין את מסוכנותו ולהשיג את מטרת המעצר, שהרי גם במסגרת חלופת המעצר, יוכל המשיב להמשיך ולזייף מסזמכים באמצעות מחשב ביתי או מחשב אישי נייד.

5.       לעומת טענות אלה טענה באת כוח המשיב, כי אין להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, אשר בחן את כל הפרטים שהיה עלךיו לבחון במסגרת החלטתו. לטענת באת כוח המשיב, למשיב אין עבר פלילי, בעבר שירת כ- 7 שנים במשטרת ישראל, וחלופת המעצר שנקבעה מבטיחה  את מטרות המעצר, ומבטיחה כי למשיב לא תהיה כל גישה למחשב ביתי, ועל כן הוא לא יוכל להמשיך במעשיו. באת כוח המשיב אף ציינה את התרשמותם החיובית, הן של בית המשפט קמא והן של שירות המבחן, מהמפקחים שנקבעו לפקח עלך המשיב בתקופת חלופת המעצר.

6.       לא בלי היסוסים, הנני מחליט לדחות את הערר, ואציין, כי אפשר ולו אני ישבתי כערכאה ראשונה הבוחנת את הבקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים, אפשר והייתי נעתר לבקשה ומורה על מעצרו.

          עבירות הזיוף המיוחסות למשיב אינן מקימות את "חזקת המסוכנות" הקבועה בסעיף 21(א)(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), תשנ"ו - 1996. עם זאת אפשר והנסיבות תצבענה על מסוכנותו של הנאשם גם כאשר מדובר בעבירות שכאלה, ובבש"פ 5431/98 רוסלן נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ב(4) 268, 272 (1998), נקבע מפי כב' השופטת (כתוארה אז) ד' בייניש:

"מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסוימות יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסוימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך המלטות המבצעים מעונש.